החלטה בתיק ת"א 3720-07-08

1.         לפני התנגדות המבקשת לביצוע 2  שיקים המשוכים על חשבונה המתנהל בבנק לאומי, סניף עפולה, לפקודת 'מ.ש מבנים ואחזקה בע"מ' (להלן: " השיקים"). סכומם הכולל של השיקים עומד ע"ס 80,000 ש"ח (קרן), ומועד פרעונם האחד ב-24.11.07 והשני ב-29.12.07. הנפרעת בשיקים, הסבה את השיקים לטובת המשיבה אשר הגישה אותם לביצוע כנגד המבקשת, לאחר שחוללו באי פרעון.

2.         המבקשת מתנגדת לביצוע השיקים. במסגרת התנגדותה טענה, כי קדמה למסירת השיקים למוטבם, עסק בשם מ.ש מבנים ואחזקה בע"מ (להלן: " המסבה"), עסקה  להקמת מפעל חדש עבורה. לאור יחסי האמון ששררו בין הצדדים, לא נכרת ביניהם הסכם בכתב, אולם   סוכם ביניהם, במסגרת הסכם פאושלי, כי היא תשלם למסבה סך של 4.5 מיליון ש"ח כולל מע"מ (לשתי הקומות), ואם תבנה קומה אחת בלבד, תעמוד התמורה הכוללת על סך של 3.5 מיליון ש"ח כולל מע"מ. כן הוסכם, כי כל ההוצאות הכרוכות בהקמת המפעל הכרוכות בבניה עד למסירת המפעל למבקשת וקבלת טופס 4, יחולו על מנהלה בפועל של המסבה, מר האני חמודה (להלן: " מר חמודה"), וכי התמורה תשולם על ידי המבקשת למר חמודה, בהתאם להתקדמות הבניה ולעבודה שיבצע בפועל.

  3.        לטענת המבקשת, לאחר תחילת העבודות, בראשית 2007, פנה אליה  מר חמודה  בבקשה כי תמסור לידיו שיקים דחויים על חשבון עבודות שעדיין לא ביצע, זאת על מנת שיוכל לנכותם בבנק, ולקבל  תמורתם אשראי לרכישת חומרי הבנייה. היא נענתה לבקשתו, ומסרה לידיו שיקים דחויים, לרבות השיקים מושא הבקשה.

4.         במהלך חודש אוגוסט 2007, נודע למבקשת, כי המסבה אינה עומדת בתשלום לספקים, וכי שיקים שלה חוזרים בהעדר כיסוי. במפגש שיזמה עם הספקים, בו נכח גם מר מיכאל שמיס, הבעלים של המסבה, התחוור למבקשת, כי חובות המסבה לספקים וזכאים עולים על סך של 3 מיליון ש"ח, כאשר היא ערבה לסך של 1.8 מיליון ש"ח. בנוסף, התגלה לה במהלך חודש ספטמבר 2007, כי עלות הבניה של קומה אחת תהיה 2 מיליון ש"ח יותר מהסכום עליו סוכם.

5.         בנסיבות אלה, הודיעה המבקשת למר חמודה, כי היא מבטלת את השיקים הדחויים שנתנה למסבה, וביום 26.09.08 נתנה הוראת ביטול לשיקים, לרבות השיקים דנן. במקביל הפסיקה המסבה את ביצוע העבודות באתר הבניה, שכן הפכה לחדלת פרעון. 

6.         בסופו של יום, השיקים מושא הבקשה חוללו באי פירעון ובעקבות כך, הוגשה הבקשה לביצוע שטר.

7.         בהתנגדות לביצוע שטר טענה המבקשת, כי  אין מתקיימים במשיבה תנאי האחיזה כשורה ובכלל זאת דרישת תום הלב ומתן התמורה בעד השיקים. לטענתה הזוכה הינו אדם פרטי, כנאנה  סלאח אלדין, שאין לו קשר לשיקים שהוסבו לתאגיד סלאח פדל כנאנה (1993) בע"מ. עוד טענה, כי המשיבה ידעה כי זכות הקניין של המסבה פגומה, וכי השיקים בוטלו,  שכן כחודש לפני פירעון השיק התקשר מנהל המשיבה, מר סלאח כנאנה, למנהל המבקשת ובשיחה הובהר לו, כי השיק בוטל עקב אי עמידתו של מר חמודה בהתחייבויותיו. נוכח כך, אין  לחייבה לפרוע את השיקים ויש מקום לקבלת התנגדותה לביצועם.

9.         ביום 16.01.11 במסגרת הדיון בהתנגדות טען ב"כ המשיבה, כי  היא קיבלה את השיקים ממר שמיס, הקבלן המבצע, תמורת חומרי בניין שסיפקה למבקשת, וכי בידה תעודת משלוח המעידה על כך.

            ב"כ המבקשת טען מצידו, כי המשיבה אינה אוחזת כשורה. לטענת המבקשת, השיקים ניתנו שלא בתום לב  ווהמשיבה ידעה בזמן שנטלה את השיקים, כי המסבה פשטה את הרגל ולא תספק את התמורה עבורם.     

10.        בדיון שהתקיים ביום 13.09.12, ניתן תוקף של החלטה להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים,  לפיה הם מוותרים על חקירות העדים מטעמם וכי סיכומיהם יוגשו בכתב.

            בסיכומיה, חזרה המבקשת על הטענות שהעלתה בבקשה . עוד טענה, כי  מתצהיר מנהל המשיבה עולה, כי מועד כישלון התמורה קדם למועד סיחור השיק (סעיף 11 לתצהיר). בנוסף, מצבה הכלכלי של המסבה היה ידוע למנהל המשיבה, והיא אינה אוחזת בשטרות כשורה. זאת ועוד, אין בתעודת המשלוח, שצירפה המשיבה, לפיה סיפקה למסבה 21 פחי נירוסטה בסך של 4,935 ש"ח  כדי  להראות, כי סכום הערך שנתנה הינו פרופורציונאלי לסכום השיקים.

11.        המשיבה טענה בסיכומיה, כי השיקים נמסרו לידיה בתמורה לחומרים שסיפקה לפי דרישת המסבה לצורך בניית הבניין של המבקשת. לטענתה, אין ממש בטענה שהעלתה המבקשת להעדר יריבות, שכן תיק ההוצאה לפועל נפתח על שמו של הבעלים של המשיבה. זאת ועוד,  בזמן נטילת השיקים לא היה באפשרותה לדעת על פגם בזכות קניין המסחר, שכן המסבה עזבה את העבודה במקביל לביטול השיקים.

דיון :

12.        הכללים החלים על התנגדות לביצוע שטר הם אותם הכללים החלים על בקשה למתן רשות להתגונן.  משכך,  בשלב זה של הדיון  אין חובה על המבקשת לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיה העובדתיות, וכל שעל בית המשפט לברר הוא אם יש בטענותיה כדי לשמש הגנה מפני התביעה, אם תוכחנה במשפט (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ ואח', פ"ד מ"ב (1) 721).

 הרשות להתגונן תוענק אם התצהיר, יחד עם החקירה הנגדית, מגלה על פניו טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה (ע"א 518/87 פטלז'אן ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 93(3),1337).

13.        חרף העובדה, כי השיקים הוגשו לביצוע נגד המבקשת לא על ידי המסבה, אלא על ידי צד רחוק לעסקת היסוד, היא המשיבה, הרי שלצורך קבלת התנגדותה, די לה למבקשת להראות הגנה נגד התביעה ,  אילו זו הייתה מוגשת על-ידי הנפרעת עצמה (דוד בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה , מהדורה שמינית (2006),עמ' 235).   כוחה של הגנה זו יפה גם כנגד הצד השלישי שאליו סוחר השטר . " כעת צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) ל פקודת השטרות, ולהוכיח כי ניתן ערך בתום לב בעד השטר " (ע"א 218/66 חביה ואח' נ' גילק, פ"ד כ(4) 63, 67).  

14.        כאמור, השאלה אם המשיבה אוחזת השטרות אוחזת כשורה אם לאו, אינה מתבררת במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן. די למבקשת להוכיח בשלב הדיון בהתנגדות, כי קיים פגם בזכות הקניין על מנת שתינתן לה רשות להתגונן.

עסקינן בשיקים שמסרה המבקשת למסבה במסגרת עסקת היסוד ביניהן, על חשבון עבודות שטרם בוצעו. השיקים לא הוצאו לפקודת המשיבה ישירות. המבקשת טענה לכישלון תמורה, לאי מתן ערך בעד השיקים, ולחוסר תום לב מצידה של המשיבה.

לטענת המשיבה השיקים מושא הבקשה נמסרו לידיה ביום 10.09.07, על ידי המסבה בתמורה לחומרים שסיפקה לבניית מבנה המבקשת. ביום 26.09.07, נתנה המבקשת הוראת ביטול לשיקים הדחויים שנתנה למסבה, ביניהם השיקים דנן (נספח א' לבקשה). השיקים חוללו האחד ביום 27.11.07 והשני ביום 31.12.07.